אל תשלכני לעת זקנה

מאת רות רזניק, כלת פרס ישראל

מפנים אצבע מאשימה כלפי החברה בישראל. לפני תום השנה האזרחית דווח,
בסרט נע בחדשות הבוקר באחד מערוצי החדשות, כי ארגון זק"א מדווח כי
מצאו מספר זה של אזרחים, 163, נפטרו בבתיהם, לאחר שהשכנים חשו
בסירחון העולה מהדירות.
בהיותי אזרחית המדינה, בגיל גבוה, החיה בגפי, נחרדתי. שעות ארוכות לא
מצאתי מנוחה לעצמי. הן רק לפני שבועות מספר, מעדתי, נפלתי ומעוצמת
ההלם לא יכולתי להתרומם. אכן יש לי אפשרות להזעיק עזרה, אולם לא יכולתי
לפתוח את דלת הכניסה. לא ידעתי כיצד יפרצו פנימה אם אזעיק אותם. מכיוון
שלא התעלפתי ולא איבדתי את הכרתי לאחר דקות ארוכות מצאתי את הדרך
לקום ולנוח בכורסא. ילדי בקשר יום יומי עמי, יש לי חברות טובות ושכנים
אכפתיים. בסופו של דבר הייתי מזעיקה מי מהם.
אני תובעת מכולנו, כל תושבי המדינה, יהודים וערבים, חילונים ודתיים לשים לב
לשכנים הבודדים החיים בגפם. אולי הם קשישים. אולי רתוקים לכיסא גלגלים.
אולי מעדו בדירה החליקו ונפגעו בראשם. לבטח ניתן היה להציל חלק מאותם
נפטרים, אילו מישהו היה בקשר יום יומי עמם.
ונשמרתם מאוד לנפשותיכם… אבל
לעיתים נופלים, מועדים, מאבדים את ההכרה. כך שרוי לו הישיש או הישישה
ימים ארוכים, במיטתם או על הרצפה. לא מסוגלים לזעוק לעזרה ולהזעיק
מישהו לפרוץ לדירתם ולהעבירם ישירות לבית חולים ולהציל את חייהם..
המספר 163 בוודאי אינו המספר הסופי לשנת 2022.
אנו החיים בבתים משותפים חייבים ליצור רשת קשר בווטצאפ. רשת שבה
תיקבע תורנות של שכנים. אחת ביממה ליצור קשר. לדרוש בשלום השכנה
והשכן הבודדים. לבדוק האם הם זקוקים למזון. לרופא. להודיע לשרותי
הרווחה או למוקד עירוני 106. אפילו לתחנת משטרה מקומית. להביא להם
משלוח מאחת מחברות החסד הקיימות ברוב הערים. לשאול לשלומם. אין לי
ספק כי ברוב הבתים יהיו תושבים רבים שישמחו לעזור ולמנוע סוף כה עצוב
כמו האנשים שמצאו את סופם בדרך כל כך עגומה.
בשכונות קטנות, בעלות בניינים בודדים, ניתן להתארגן בצורה דומה בכל שכונה
וישוב.

לכל אדם שנפטר היו הורים. לעיתים תכופות בני משפחה. חלקם לא באזור
המגורים, חלקם נסעו לטיול או עזבו את הארץ.
אל תשליכני לעת זקנה (או חולי, או בדידות).
הודיעו לשכנים של ההורים הקשישים. בקשו שישימו לב לאדם הבודד. הנותר
בגפו, שאינו מסוגל ליצור קשר עם חברים או קרובי משפחה.
אל תצקצקו בלשונכם ותאמרו לאחר מעשה.
טרחו והתעניינו, שלא תגידו:
. כל כך חבל שלא ידענו!
זכרו את מספר המספר העגום והמיותר 163!
תטרחו ותתעניינו. אולי נציל את רוב האנשים שתש כוחם, או איבדו את
הכרתם, או חולים מדי ולא יכלו ליצור קשר עם זולתם.
זו חובתנו המוסרית.
לבל יהיו ב-2023 ובשנים שלאחר מכן, מקרים כה עגומים. כה מזעזעים.
163 אצבעות הנשלחות בהתרסה מהקבר – שהיה ברוב המקרים מוקדם מדי .
ותודה לזק"א העוסקים במלאכת הקודש הזו.
רות רזניק
7.1.2023